<h1>פסקי דינים לנכדו של הרז"ה הלכ' טריפות</h1>
<h2>דף מו:</h2>
הדין השני בסירכא. אוזן שנמצאת דבוקה בחתוך הסמוך לחברתה כשרה אם נסמכ' שלא על הסדר כגון שנסמכה הראשונה לשלישית טרפה יש אוסרין אפי' מחתוך לגבה או מגב זה לגב זה בין מבחוץ בין מבפנים או באונה עצמה במקום זה למקום אחר. נמצאו האונות כאחת והם נראות כשתים דבוקות מותרת ואם נמצאת כשתי ערוגות ואין לה חיתוך אונה טרפה. הריאה נקראת אומה גדולה והרי היא כאם לשאר הפיצולין הנקראין אונין. ואם נמצאת סירכא בריאה בין באונות עצמן או מן האונא לאומא אם סירכא זו בין חתך האונין ובין ב' האונות הסמוכות זו לזו או מן האומא לאונא הסמוכה לה כשרה ואם היתה סירכא זו מאונא לאונא אחרת שאינה סמוכה לה או מן האומא לאונא שאינה סמוכה לה טרפה. סירכא תלויה טרפה וזו היא סירכא שבריאה ואין ראשה האחד דבוק בשום מקום. וסירכא מאונא לאונה הסמוכה לה והסירכא מתפשטת על גב האונין כלל טריפה. אונה שנסבכה בבשר ובעצם שבצלעות אם נסבכה בעצם שבצלעות לבד טרפה ויש חכמים שמכשירי' אותה אפי' נדבק בעצם לבדו. כלל כללים כך [דסריך] נשחת ואדם אין ואחת אל אחת פי' אם מוצא חוט יוצא מן הריאה בין מן האומות בין מן האונות ונסרך ללב או לשומן הלב או לטרפש הכבד או לגרגרת או לשומן הגרגרת או לוורדא או לכיסין או לחזה או לשמנונית החזה ואפי' החוט כחוט השערה טרפה שחזקה אין הסירכא בלא נקב אע"פ שהסירכא סותמת את הנקב אינה של קיימא. וכן הוורד אם נמצאת דבוקה בכיס טרפה. ואדם אין ואחת אל אחת פי' ואד"ם אין א' אונא לאונא כסדרן. ד' אונא לדופן כסדרן. מ"ם אומא לאונא כסדרן אלו כולן כשרות. נמצאו שתי וורדות כשרה. כתב רבי' משה ז"ל [עי' פי"א מהלכ' שחיטה ה"ז] סירכא מן גב האונין לחזה או לשמנונית החזה הרי הי' מותרת ואדו' דודי הר"ר אהרן הלוי נ"ר הסכים לדעתו. יש פוסקין שאם נמצאו סרכות מדולדלות שאינן דבוקות לדופן ולא לדבר אחר כשרה. ואם הסירכא דבוקה חוששין לה לנקב ואין הדופן מכשירה אפי' באונא. נמצאת הסירכא יוצאת מן האונא או מן האומא ונסרכה לדופן נופחין אותה אם הרוב מן האונא כשרה מן האומא טרפה וסירכא שכשאדם ממשמש בה באצבעותיו פעם אחת ונמחית אינה סירכ'.
<h2>דף מז.</h2>
ב' בועות הסמוכות זו לזו בידוע שניקבה הריאה בקרום העליון ועל ידי כן נסמכו אלו הבועות. היו בועות בריאה ומצאו אחת מהן נקובה ונסתפק אם מחיים אם לאחר מיתה אין אומ' לנקוב האחרת אם דומה הנקב אלא הרי היא טרפה.
הלכות טרפות. הדין הראשון בריאה. ה' פיצולין יש (לראיה) [לריאה] וכשפני הריאה כלפי האדם נמצאים ג' מימין וב' משמאל ובצד ימין הריאה יש אוזן קטנה ויש לה כיס שיושבת בתוכו בפני עצמה ונקראת אונת הוורד והיא אינה ממנין האונות. ובימי רבו' ז"ל היו מוצאין כמה בהמות שלא היתה בהן ואם לא נמצאת מותרת. חסר אחד מהאונות או שהוחלפו שנמצא ב' מימין וג' משמאל טרפה. נמצאו בסדר האונות אונין יתר מזה או האוזן שנמצא כלפי החזה כשרה ואם היו לצד חוץ טרפה. חסרו האונות ולא נמצאו לצד ימין אלא ב' הרי אונת הוורד משלמת למנין ג' אבל לצד שמאל אינה משלמת ושיעור של אונה בין להכשיר בין לפסול כעלה של הדס.
<h2>דף מז:</h2>
הדין השלישי במראות הפוסלות בריאה. ריאה שעומדת נפוחה וקשה כבקעת או שמראה שלה כמראה בשר מת טרפה היתה חלקה כולה כבקעת שאין בה חתך אונין כלל טרפה קרעוה ונמצא בה חתך אונא חלק אפי' כעלה של הדס כשרה ואפי' דבוקין בסירכא שהרי סירכא זו במקום חתך וכסדרן. ריאה שהיא שחורה כדיו היבש טרפה כעין התכלת כשרה היה מראה שלה ירוק כעשבים כשרה ואם כעין חלמון ביצה טרפה וכן כתב אדו' דודי הר"ר אהרן הלוי נ"ר. ורבי' משה ז"ל כתב [פ"ז מהלכ' שחיטה הט"ז] ריאה שנשתנו מראיה בין מראה כולה בין מראה מקצתה למראה האסור אפי' כל שהו' טרפה שמראה האסור כנקב הוא חשוב. היתה כמראה כבד כשרה כמראה בשר טרפה. הורה רבי' היי גאון ז"ל שכל המראות הפוסלות בריאה אם נפחו אותה וחזרו למראה בשר כשרה שהרי הריאה בחיים נפוחה היא. כת' חכם אחד בעל הלכות ריאה שנמצאו בה אבעבועות אם היו מלאות רוח או מים זכין או לחה יבשה אפי' כאבן כשרה וכתב אדו' דודי הר"ר אהרן הלוי ז"ל ריאה שיבשה בה כלל טרפה שלקות הוא בה ודינו כנקב ואיזו היא יבשה כל שנפרכת בצפורן. נמצאו בריאה מים סרוחין או עכורין כשרה. ריאה שהעלתה צמחין ובועות כשרה.
<h2>דף נ.</h2>
הדין הרביעי בריאה שנמצאת נקובה. ריאה שנמצאת נקובה במקום שיד הטבח ממשמשת שם כשרה אמרי' שמיד הטבח ניקבה אחר שחיטה. נמצא הנקב במקום שאי' לחוש על זה ואי' ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה נוקבין אותה נקב ומדמין אם דומין זה לזה כשרה שכשם שזה לאחר שחיטה כך זה לאחר שחיטה ואם אין דומין זה לזה טרפה ואם משמשו הידים בנקב הספק כך צריך שימשמשו הידים בנקב שמדמין לו. ואין מדמין אלא מדקה לדקה ומגסה לגסה פי' שאין מדמין אלא מריאה של בהמה דקה לריאה של בהמה דקה ומריאה של בהמה גסה לריאה של בהמה גסה. ויש מפרש' מדקה לדקה מאונא לאונא ומגסה לגסה מאומא לאומא.
<h2>דף נג:</h2>
עוף שנמצא בו מכה כנגד החלל ונסתפק אם עוף הדורס דרסו או אם נזרק בו אבן או חץ תולין באבן או בחץ ובודקין אותו ונותנין מים לתוכו אם יוצאין המים לחוץ טרפה. וכן עוף שנכנס לבין העצים ויצא בראשו או צוארו מנטף דם אומ' בעצים ניזוק. אבל אם ראינו עוף שדורס שנכנס לבין העופות והוא שותק והם מקרקרין חוששין שמ' דרס ואם הוא והם שותקין או הוא והם מקרקרין אין חוששין לדרוסה וספק דרוסה אסורה כדרוסה עצמה. ואם ראינו ארי שנכנס לבין השוורין והוא שותק והם צועקין חוששין להם וצריך לבדוק כל החלל כולו אם ימצא בו רושם הדריסה כגון שהאדים בשר כנגד בני מעיים טרפה נמצאת שלימה שלא מוצא בו רושם מותרת. כת' אדו' זקני רבי' זרחיה הלוי ז"ל וקבלנו במסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמוני' שכל שחוטמו רחב או שיש לו כף הרגל שקורין פנטא בלעז כמו לאווזין אין להסתפק בדריסתו ובידוע שאי' דורס.
<h2>דף נו.</h2>
עוף שלא נמצא בו מרה טועמין הכבד או הקורקבן אם יש בו מרירות מכשירין אותו. ויונים אין להם מרה. נפלה לאור ונחמרו מעיה טרפה. וכן הוריקה הכבד טרפה. שלקן וחזרו למראיהן כשרה. ופסק אדו' דודי הר"ר אהרן הלוי ז"ל נ"ר שמן הסתם אין לחוש להם אלא א"כ ידוע שנפלה לאור חוששין ויש גאו' ז"ל שדעתם שדבר זה אי' נוהג בבהמה מפני שעורה קשה ופוסק מפני החום ואדו' דודי הר"ר אהרן הלוי פסק שדין זה בין בבהמה בין בעוף שלא הזכירו חכמים בעוף אלא מפני שהדבר מצוי בו יותר שעורו רך מה שאין כן בבהמה.
<h2>דף נז.</h2>
שמוטת ירך בבהמה טרפה. שמוטת יד בבהמה כשרה אפילו למעלה מן הארכובה הנמכרת עם הראש. ניטל צומת הגידין טרפה. נשבר רגלה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה ואם מן הארכובה ולמטה יצא העצם חותך העצם ומשליכו והשאר מותר ואם יצא העצם מן הארכובה ולמעלה פסולה הכל אסור אבל אם היה עור ובשר חופה אפי' מן הארכובה ולמעלה כשרה. נשבר העצם אם רוב בשר קיים האבר והבשר מותרין ואם לאו זה וזה אסורין ואם למטה מן הארכובה אם היה רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו האבר אסור והשאר מותר. שמוטת גף בפרק המחובר בגופה חושש שמ' נקבה הריאה וצריכה בדיקה ופותחין העוף באמצע ומניחין קנה דק בקנה (הראיה) [הריאה] ונופחין אותה ורואין אם ניקבה הריאה טרפה ואם לאו כשרה. נשברו אגפיה בכל מקום שיהיה כשרה. כתב רבי' משה ז"ל [פ"ח מהלכ' שחיטה הי"ד] שצומת הגידין שבעוף שהתחלתו מן האצבע היתרה עד סוף הרגל שהוא קשקשים ויש אומ' חזר בכך כי הבהמה והעוף שוין בכך שאין בארכובה הראשונה שום טרפות.
<h2>דף עו.</h2>
שמוטת ירך בבהמה טרפה. שמוטת יד בבהמה כשרה אפילו למעלה מן הארכובה הנמכרת עם הראש. ניטל צומת הגידין טרפה. נשבר רגלה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה ואם מן הארכובה ולמטה יצא העצם חותך העצם ומשליכו והשאר מותר ואם יצא העצם מן הארכובה ולמעלה פסולה הכל אסור אבל אם היה עור ובשר חופה אפי' מן הארכובה ולמעלה כשרה. נשבר העצם אם רוב בשר קיים האבר והבשר מותרין ואם לאו זה וזה אסורין ואם למטה מן הארכובה אם היה רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו האבר אסור והשאר מותר. שמוטת גף בפרק המחובר בגופה חושש שמ' נקבה הריאה וצריכה בדיקה ופותחין העוף באמצע ומניחין קנה דק בקנה (הראיה) [הריאה] ונופחין אותה ורואין אם ניקבה הריאה טרפה ואם לאו כשרה. נשברו אגפיה בכל מקום שיהיה כשרה. כתב רבי' משה ז"ל [פ"ח מהלכ' שחיטה הי"ד] שצומת הגידין שבעוף שהתחלתו מן האצבע היתרה עד סוף הרגל שהוא קשקשים ויש אומ' חזר בכך כי הבהמה והעוף שוין בכך שאין בארכובה הראשונה שום טרפות.
